הגיע אלינו בן תורה עדין נפש התקוע בחובות של לא פחות מ- 750,000 ש"ח!  הוא מסובך עם בנקים ועיקולים, ומלאכי החבלה של הוצאה לפועל מתדפקים על דלתותיו וגוררים טובין (את החפצים הבודדים שעוד נשארו).  אברהם ובני משפחתו מפחדים לפתוח את הדלת.  "אני חי בגיהינום כבר ארבע שנים" הוא לחש, מובס.

מוכר.

"מה קרה?" שאלנו – והוא סיפר.

"אברהם" התחתן בשעה טובה ומוצלחת וההורים החליטו לקנות לזוג דירה בפריפריה – במחיר סביר שבין 300 ל 400 אלף לדירת שלוש וחצי חדרים.  במהלך החיפוש  מתווך זריז הציע לו הזדמנות נדירה: שתי דירות – אחת דירה רגילה במחיר הרגיל – והשנייה שהיא למעשה שתי יחידות צמודות של צימרים להשכרה!  וואוו!  כל מה שצריך  זה להשכיר את הצימרים לתיירים. "אברהם" יוכל לשבת בכולל וללמוד ולהתעלות בקודש והכסף זורם מאליו.  ממש אווזה המטילה ביצי זהב…

…כמעט

אחד מהצימרים לא ממש גמור עדיין. צריך לבנות קצת, אבל זה שטויות. כמה חודשים והכול מוכן.  על הדירה הרגילה הוא הוציא משכנתא, אבל דירת הצימרים, משום מה, עושה קצת בעיות.  עוד הזדמנות לחסוך: העו"ד של המוכר מציע את שירותיו בזיל הזול ומרגיע את החתן הטרי:  "זה סיפור של חודשיים-שלושה מקסימום", הוא אומר.  "יש איזו בעיה קטנה בהעברת הבעלות ולכן לא ניתן כרגע להוציא משכנתא עליה.  פשוט תבקש מקרוב משפחה שיוציא משכנתא עבורך וכשנעביר בעלות בעוד שלושה-ארבעה חודשים, תוציא משכנתא משלך ותחזיר לו.  לא סיפור גדול."

אבל הסיפור הלך וגדל… 

גיסו המסור של אברהם הוציא משכנתא על דירתו שלו עבור אברהם והנכס המניב נקנה.  בכספי המשכנתא החלו גם לגמור את הצימר השני כדי שאפשר יהיה להתחיל להשכיר את הצימרים. עד שהבניה לא גמורה, הצימר הראשון נראה כמו אתר בניה.  קצת סבלנות.  

אבל אז הסיפור נעשה ממש, אבל ממש, גדול.

יצא מרצע מן השק.  מתברר שהנכס השני נבנה על ידי קבלן נוכל שמעולם לא העביר את הנכס על שמו של האדם ממנו קנה אברהם את הנכס.  לא רק שהעורך דין "הזול" לא יכול היה להעביר את הנכס על שמו של אברהם בתוך ארבעה חודשים – הוא לא יכול לעשות זאת גם  בתוך ארבעים שנה.  אפילו הבנק השש-עלי-עיקול לא יכול להעביר את הנכס על שמו!  

רשמית הדירה הזו בכלל לא קיימת במציאות!!

וכך נותר אברהם תקוע עם שתי משכנתאות ונכס שהוא בבחינת "מעל המקום ומעל לזמן". "אז לפחות נגמור את הבניה ונתחיל להשכיר את הצימרים ונתחיל להכניס כסף ונייצב איכשהו את התזרים" חשב. לא?

לא.  

ברוך הבא לעולם הצימרים.

עם כניסתו לענף המלונאות המקומית למד אברהם על בשרו שבמשך תשעה חודשים בשנה אין בכלל תיירים.  ב"בין הזמנים" המקום אמנם מפוצץ באנשים – אבל תשכח מללמוד בכולל.  צימרים צריך לתחזק.  צריך לנקות, להחליף מצעים, לפרסם,  לסנן כל מיני ארחי-פרחי שמותירים אחריהם נזקים ואפילו צריך לרדוף אחרי התשלום לפעמים.  

מסתבר שעולם הצימרים מתאים לבן תורה עדין נפש כמו אברהם בערך כמו שמתאים לו להיות רפתן.

עם כל יום שעובר החובות מתעצמים במאוד מאוד, הבנקים לוחצים, עורכי דין מדופלמים שולחים מכתבי איום וההוצאה לפועל נכנסת לתמונה. אברהם מוצא את עצמו שוכב במיטה ער מדי לילה  עם עיניים עצומות עד 4 לפנות בוקר.  הוא שומע את הברז מטפטף במטבח.  נגמר לו הכוח.  עצם המחשבה על להתעורר ליום חדש גורמת לו להרגיש כמו נאשם בתהליכי הסגרה בזמן נחיתת המטוס כאשר שבשער ממתינים סוהרי-המציאות עם אזיקים… 

ואז נכנסנו לתמונה

נפגשנו עם הבנקים. הם כמובן רצו שאברהם ימכור את הנכס (אותו אחד שאי אפשר לרשום על שם הקונה…) ויחזיר להם את הכסף.  הצענו הצעה נגדית – "תעקלו אתם את הנכס, תמכרו אותו ותיקחו את הכסף".  תגובת הבנקים (כולם משפטנים בעלי תואר שלישי) איננה ראויה לפרסום… לאחר סיבוב כיפופי ידיים, הסכים הבנק בזעף שאברהם ימכור את הנכס איכשהו על מנת לממן את החוב, ובתמורה הם מוכנים להוריד את החוב מ-500 אלף ל-219 אלף.

נו שוין, חצי רגל בחוץ.  

הרגל השנייה יצאה אף היא החוצה כאשר הופיע "משה" (שם בדוי מכובד בפני עצמו) בעלים ומפעיל צימרים צעיר, נמרץ ותקיף שבבעלותו 12 צימרים נוספים בסביבה.  עבור "משה" ללמוד תורה זה בערך כמו להיות רפתן – אבל בצימרים הוא מבין.  רישום רשמי של בעלות לא היווה בעיה עבורו.  הוא שילם לאברהם 220 אלף שקל בעד צימר אחד! 

וכך קיבל הבנק את כספו… ולאברהם נותר עוד צימר אחד לפרנסה חינם אין כסף!

מוסר השכל:

טיפ:  בין אם אתה קונה או מוכר נכס, לעולם אל תשתמש בשירותיו של עורך הדין של הצד שכנגד "כדי לחסוך בהוצאות".  אתה צריך מישהו שילחם על האינטרסים שלך.

אולם הלקח החשוב יותר הוא: תבדוק, צדיק. תבדוק טוב טוב ולעומק.  מלבד הסכנה השכיחה מאוד של ליפול ב"עוקץ" רח"ל, אפילו עסקה לגיטימית וטובה לא בהכרח מתאימה לך.  מה שהיווה עסקה נהדרת ל"משה" הייתה עסקה מהגיהינום עבור "אברהם".  אם אינך מכיר את התחום, קח את הזמן שלך ותעשה שיעורי בית.  ואם מישהו אומר שאתה חייב לחתום עכשיו – אל תחתום בכלל!

לקח נוסף הוא לא להתייאש.  תמיד יש דרך החוצה.  לפעמים היא כואבת ואולי יקרה אך היא תמיד קיימת.  

אם תעשה שיעורי בית כמו שצריך, בעזרת השם לא נצטרך להיפגש (מקצועית) לעולם.

בהצלחה.